אברמסון לידיה

  1. Home
  2. /
  3. צופית
  4. /
  5. אברמסון לידיה
אברמסון לידיה

אברמסון לידיה

Posted in : צופית on by : ערן שאקי Comments:

בת דוד וצ'ירקה בראון

ילידת גלובוק, פולין

נולדתי בשנת 1931 בגלובוק, רוסיה הלבנה, אז בשטח פולין. לאבי היו מפעל עורות ואטליז שבו עבדה אמי. היו לי עוד שני אחים ואחות. הבית לא היה מסורתי, ייתכן מתבולל, אך הייתי מודעת להיותי יהודייה. לבית הספר לא הספקתי ללכת בגלל פרוץ המלחמה. מאחר ובית המשפחה היה מחוץ לאזור היהודי, לאחר שריפת הגטו הוא נשאר על תילו ולא נשרף. לא הרגשנו אנטישמיות בקרב שכנינו הגויים.

לאחר פרוץ המלחמה הוכנסה משפחתי, כל 6 הנפשות, לחדר אחד בגטו שהיה בשכונה היהודית. לגטו גלובוק הגיעו תושבים מעיירות הסביבה והצפיפות הייתה גדולה מאוד. הגטו מנה כ-10,000 נפש. בשנת 1941, לאחר הפצצות קשות, נכנסו הגרמנים ועם בואם נאלצנו לענוד את הטלאי הצהוב. לאחר כמה חודשים החלו להוציא את הזקנים והחולים, וירו בהם ליד הבורות שנחפרו ביער הסמוך. אבא עבד בכָּבּוּל והיה אחראי על מחסן כלים, וכל יום חזר לגטו. אימא עבדה בטאטוא רחובות הגטו, ואני סרגתי גרביים, כובעים וצעיפים לחיילים הגרמנים. יום אחד לקחו את כולם לשוק לעוד סלקציה. משפחת הדוד נשלחה ימינה ואילו אנו נשלחו שמאלה, לאחר שאבא הראה את צרור המפתחות ואמר שאנשים מחכים לו כדי לצאת לעבודה. הוחזרנו לגטו ונשלחנו לעבוד במיון בגדים. אלו שהלכו לימין, נרצחו והושלכו לקבר שביער. בזמן מיון הבגדים ראיתי את הצעיף של דודתי, אך אז טרם הבנתי את משמעות הדברים. באוגוסט 1943 היו יריות והפגזות. התחבאנו בעליית הגג, אך בתי העץ הוצתו ונאלצו לצאת. אבא ביקש ממשפחתו שנלך למקום עבודתו ושם ניפגש. אבי ואחי הגדול הלכו קדימה וכאשר הם עברו במקום מסוים הם נורו. אמי הורתה לי ולאחי לשכב, אך כאשר הרימה את ראשה, היא נורתה. אני ואחי העמדנו פני מתים, ורק שהשתרר שקט קמנו. אחי שלח אותי לחפש אוכל, אך הוא נתפס ונהרג. ברחתי מהגטו הביתה, אך הנערה שגרה בביתנו גירשה אותי. יצאתי למסע מפרך של 200 ק"מ ביערות; ניזונתי מפירות יער, עד שהגעתי למקום שבו היו פרטיזנים רוסים. הם נדדו ממקום למקום, ובאחת הפעמים שכחו אותי, וכשהתעוררתי מצאתי את עצמי לבד ביער, עד שהאחים ביילסקי, פרטיזנים יהודים, מצאו אותי.

במאי 1945 הסתימה המלחמה, אז שבתי לגלובוק.

במלחמה איבדתי את הוריי, שני אחים ואחות, שבעה אחים ואחיות של אבי ובני משפחתם, וחמישה אחים ואחיות של אמי ובני משפחתם, סבא וסבתא.

לאחר מות דודי אצלו עבדתי, הועברתי לבית יתומים לוובוק ליד לודז', ובשנת 1946 הגעתי למחנות עקורים ליפאין ופנוולד בגרמניה. משם עברנו לצרפת ועלינו על אניית המעפילים "שמפליון".

בשנת 1952 נישאתי לאפרים אברמסון. נולדו לנו 4 ילדים: צילה, דורית, דוד ויוסף. יש לנו 8 נכדים ו-2 נינים.

אני מרבה להרצות על קורותיי בשואה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים