בן-דב צבי

  1. Home
  2. /
  3. צופית
  4. /
  5. בן-דב צבי
בן-דב צבי

בן-דב צבי

Posted in : צופית on by : ערן שאקי Comments:

בן ברל והינדה יודקובסקי

יליד סלונים, פולין

נולדתי בשנת 1924 בסלונים, פולין. יש לי אח מבוגר ממני, מרדכי. בשל המדיניות האנטישמית בפולין עברו הוריי לצרפת, ושהו שם כחסרי נתינות. מצבנו הכלכלי היה עגום למדיי. אבי עבד באופן עצמאי בסריגת סוודרים ואמי תפרה כובעים. בשנת 1935 קיבלנו אשרה לעלייה ארצה בזכות אחותו של אבי ששלחה כסף מהארץ. אבי לא נקלט בארץ ולכן חזרנו לצרפת, למעט אחי, מרדכי, אשר סירב לחזור לצרפת. על כן נשלח לתל עדשים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוצאו נשים וילדים מפריז מחשש ההפגזות. אמי ואני עברנו לאחד הכפרים, שם עבדתי בכרמים, אבי נותר בפריז. נשלחתי לפנימייה שהקים ארגון סעד יהודי אמריקני בלימוז' ולמדתי נגרות. אמי חזרה לפריז להיות עם אבי, אך עד מהרה נשלחו הוריי יחד עם יהודים רבים למחנה דְרַנְסִי. אמי הייתה במשלוח ה-12. היא הצליחה לזרוק גלויה מעבר לגדר המחנה. הגלויה שנשלחה בשנת 1942 הגיעה אליי לפנימייה. נשלחתי לבית מעצר בנסקון משם נשלחתי למחנה דרסאו, הייתי במשלוח ה-27 ואבי היה במשלוח ה-45. הוריי מצאו את מותם באושוויץ, אמי בשנת 1942 ואבי בשנת 1943.

הגעתי לקוזל, שם נערכה סלקציה. התחלפתי עם ילד שרצה להיות עם אביו, כך ניצלתי. הילד נשלח לאושוויץ, ואילו אני נשלחתי למחנה אוטמות'. לאחר שבועיים הועברתי לוורה-אוטה ועבדתי ביציקת תנור. משם הועברתי לביסמארק-אוטה ועבדתי בפסי הרכבת. בפברואר 1943 הועברתי למחנה לנדהוט ועבדתי כמסגר. במחנה בלאוכהאמר בגרמניה נתקלתי בפעם הראשונה בגדרות מחושמלים וברעב כבד. בשנת 1944 הועברתי למחנה אנברג בשלזיה עלית ועבדתי בבניין.

בסוף אוקטובר 1944 נשלחתי לאושוויץ וקיבלתי את המספר B10668. הייתי בן 411 שנותרו בחיים מתוך 1437 אנשים שהיו בטרנספורט, 1,026 נשלחו לתאי הגזים. בתחילה עבדתי במחראות. באחד הימים ביקשו הגרמנים 150 מתנדבים, הצטרפתי ונשלחתי למפעל לייצור כנפי מטוסים, המחנה היה מחנה לווין של בוכנוואלד. ב-1 באפריל 1945 הוצאנו לצעדת המוות לעבר בוכנוואלד. בלילה הראשון ברחו 10 אנשים, והגרמנים לא ניסו כלל לתופסם אלא המשיכו בצעדה. ב-4 בחודש אני ועוד כמה חברים נותרנו באסם שבו ישנו, ולא המשכנו בצעדה. ראינו מחנה צרפתי והחלטנו לברוח אליו ולהצטרף לשבויים הצרפתיים. הגרמנים לא עשו דבר, כי ידעו שהצבא האמריקני מתקרב. רק אני ושניים מחבריי ניצלנו מצעדת המוות, האחרים נרצחו בידי כפריים מקומיים.

שוחררתי ב-11 באפריל 1945. לאחר המלחמה חזרתי לפריז.

ביולי 1945 עליתי ארצה באנייה מטרואה בעזרת סרטיפיקט ששלח אחי.

ב-1948 נשאתי לאישה את אסתר פלדמן. נולדו לנו 3 בנים: דב, אברהם ודרור.

לימים הכרתי את יעל אורסולה ונישאתי לה. גידלנו יחד את שלושת ילדיי ואת שלושת ילדיה.

משלושת ילדיי יש לי 11 נכדים ו-10 נינים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים