גרינברג יעקב

  1. Home
  2. /
  3. נווה ירק
  4. /
  5. גרינברג יעקב

גרינברג יעקב

Posted in : נווה ירק on by : ערן שאקי Comments:

בן רחמיאל ושרה

יליד מיכלין, רומניה

נולדתי בשנת 1931 ברומניה. בשנת 1941 נכנסו הגרמנים לעיר. קיבלנו הוראה לארוז חפצים אישיים ובתוך יומיים הועלינו על רכבת שלקחה אותנו למוגילב שבטרנסניסטריה, היום אוקראינה. הנסיעה נמשכה כיום וחצי בתנאי צפיפות איומים.

כשהורדנו מהרכבת נותרו לישון על האדמה תחת כיפת השמים. למחרת חולקנו לקבוצות, כל קבוצה צעדה ברגל לעבר יעד אחר. אני ומשפחתי צעדנו 3 ימים עד אשר הגענו לכפר ולדריצ'אן. שוכנו במחנה צבאי נטוש. היה שם מבנה גדול ובו חמישה חדרים גדולים, החלונות והדלתות היו שבורים. היו שם כ-380 איש. למרות הצפיפות היה קר, הרוח והשלג חדרו מבעד החלונות השבורים. בבוקר גילינו שרבים נפטרו במשך הלילה.

הרומנים שמרו על המבנה, אך אני וחברי, קלמן, הצלחנו לחמוק ולחפש עבודה בכפרים הסמוכים. עבדנו בקטיף ירקות ובשדות ובתמורה קיבלנו מעט תפוחי אדמה או סלק אותם הבאנו הביתה ואמי בישלה ארוחה צנועה.

אנשים רבים מתו ופרצה מגיפת טיפוס. קיבלנו הוראה לא לקבור את המתים בחוץ אלא לרכזם באחד החדרים. לילה אחד עברתי בחדר ההוא בדרכי לשירותים שהיו בחוץ. בטעות הזזתי גופה ולפתע נקברתי מתחת לערימת גופות שנפלו עליי. צעקתי ובכיתי ולבסוף התעלפתי. בבוקר, כשבאו לפנות את הגופות, התעוררתי. בעקבות האירוע הטראומטי לא הייתי מסוגל ללכת במשך חודש שלם.

כך נמשכו חיינו עד שהרוסים כבשו את המקום. אני ומשפחתי חזרנו למיכלן וגילינו כי המקום הרוס.

בשנת 1951 עלינו ארצה באנייה טרנסילבניה. ממחנה העולים בפרדס חנה הגענו לנווה ירק.

בשנת 1965 נשאתי את ורדה לאישה.

יש לנו 5 ילדים: ישראל, משה, דינה, ענת ורמי ו-8 נכדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים