דבורסקי שרה

  1. Home
  2. /
  3. כפר סירקין
  4. /
  5. דבורסקי שרה
דבורסקי שרה

דבורסקי שרה

Posted in : כפר סירקין on by : ערן שאקי Comments:

בת יהושע ומרים ביילה נוטוביץ

ילידת טרגו פרומוש, רומניה

נולדתי בשנת 1935 בעיירה קטנה, טרגו פרומוש, במחוז יאסי ברומניה. אבי היה סוחר ואמי עיבדה פרוות ותפרה מהן מעילים, כובעים וכדומה. היינו 4 ילדים; אחיותיי רבילינה וטוני ואחי נתן. למדתי בבית ספר יהודי שלמדו בו גם גויים. התקיימנו בכבוד אך החיים היו קשים.

ביוני 1940 נכנסו הרוסים. האנטישמיות התגברה. אני זוכרת שביוני 1941, בפרעות יאסי, ראיתי את הרכבת עם היהודים עומדת בתחנה ליד הרחוב שלנו, ואת היהודים בפנים צועקים ומתחננים למים. הבאתי קנקנים עם מים, חייל גרמני רדף אחריי, אך הצלחתי לברוח. פעם ראיתי איך מורידים את היהודים, יורים בהם וקוברים אותם, חלקם עדיין בחיים, בתוך בורות שהוכנו מראש.

הוכרחנו לענוד את טלאי צהוב מלפנים וגם על הגב, החרימו את הרכוש של היהודים ואסרו עלינו לצאת מהבית בשעות החשכה. יום אחד עברו ברחוב עם רמקול והורו לכל היהודים להתאסף באחו. חיילים גרמנים עברו בין האנשים ולקחו תכשיטי זהב, עקרו שיני זהב מתוך הפה והעמידו אותנו בשורות. כנראה התכוונו לירות בנו. פתאום הגיע קצין גרמני, ודרש מהמפקד המקומי שיציג בפניו את הצו המורה לו להוציאנו להורג. משלא היה צו כזה, הורה הקצין לשחרר אותנו. חזרנו לביתנו. אימא שלי אפתה עוגיות ונתנה לחיילים גרמנים שהשתכנו ליד הרחוב שלנו. אולי בזכות זה הגיע אחד מהם, סגר את הדלת הראשית שלנו עם שני קרשים צולבים, והורה לנו לצאת ולהיכנס לבית רק מהדלת האחורית ובהיחבא, כך שלא ידעו שאנחנו בבית. היה רעב, אני זוכרת אותי ואת אחי נוברים באשפה להביא מעט אוכל הביתה. שנינו היינו בלונדיניים ונראינו כמו גויים, לכן יכולנו לשוטט ברחוב. הגרמנים נשארו בעירה עד שנת 1944. אבי נלקח בשנת 1943 למחנה כפייה "צ'יטטה אלבה", אך הצליח להימלט, לאחר שנחשב כמת, וחזר הביתה כשהוא מוכה וחבול. בחוף 1944, בעקבות הלשנה של שכנה יהודייה ששיתפה פעולה עם הנאצים, גורשנו לעיר רומאן. נותרנו ערומים וחסרי כל. התגוררנו אצל יהודייה, שם נולדה אחותי הקטנה, ביאנקה.

במלחמה איבדתי את דודתי גיזלה, אחות אמי, עם בעלה וארבעת ילדיהם וכן אח ובן דוד של אבי.

אחותי ואני עלינו לארץ עם ילדי הקבוצה שלנו ב"שומר הצעיר", באנייה פאן יורק ששמה הוסב ל"קיבוץ גלויות". גורשנו לקפריסין ובמרס 1948 הגענו ארצה. אחותי ואני הועברנו לעין החורש. הוריי הגיעו לארץ בשנת 1951. למדתי בתל השומר ועבדתי בבית החולים עד הולדת בתי.

בשנת 1956 נישאתי ליאיר דבורסקי. לאחר שילדיי בגרו חזרתי לעבוד כאחות בבית חולים "מאיר".

התנדבתי בנעמ"ת פתח תקוה וכיהנתי כיושבת ראש דור ההמשך בסניף. בנוסף אני מתנדבת באגודה למען החייל בפתח תקוה.

ליאיר ולי 4 ילדים: גילה, יונה, סיגל וטל ו-11 נכדים, נכד אחד נפטר בילדותו מסרטן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים