הרשקוביץ' קלרה

  1. Home
  2. /
  3. רמות השבים
  4. /
  5. הרשקוביץ' קלרה
הרשקוביץ' קלרה

הרשקוביץ' קלרה

Posted in : רמות השבים on by : ערן שאקי Comments:

בת מרדכי ויטי שפסר

ילידת בוקובינה, רומניה

נולדתי בשנת 1921 בכפר קטן בצפון בוקובינה, רומניה. בהיותי בת תשע עברה משפחתי לעיר הסמוכה סטרוז'ינץ שם הייתה קהילה יהודית משגשגת. היו לי אח, מאיר צבי, ואחות, רבקה, צעירים ממני. אבי היה כורך ספרים ואמי עסקה בתפירה. הבית היה בית מסורתי-דתי. עד גיל 14 למדתי בבית ספר ואחר כך למדתי תפירה. הלכתי לתנועת הנוער בית"ר שם למדתי על ארץ ישראל, יהדות ומעט עברית. היו גילויי אנטישמיות בעיר, אבל גם יחסי שכנות טובים עם האוקראינים והפולנים.

בחודש יוני 1940 התחיל הכיבוש הרוסי שנמשך עד יוני 1941. בשנה זו היו קשיים כלכליים וחלק מהיהודים, בעיקר העשירים, גורשו לסיביר, אבל החיים נמשכו, פחות או יותר, כרגיל. בחודש יולי 1941 השתנה הכול. הצבא הגרמני והצבא הרומני נכנסו לעיר, הרגו יהודים, בזזו רכוש, חיללו בתי כנסת. מהומות הדמים נמשכו שלושה ימים, לאחריהם רוכזו היהודים במגרש גדול. מסביב היו מכונות ירייה ואנו חיכינו למותנו. לפתע הגיעה פקודת ביטול והיהודים הועברו למקומות אחרים. אחר זמן מה הוקם גטו בעיר. ביום האחרון של סוכות 1941 העלו אותנו על קרונות בקר בדרך לגירוש. אמי תפרה תרמילים בהם ארזנו שמיכות, סירים, מעט בגדים ומזון. הוסענו לבסרביה, לעיר מרקולשט, ולאחר כמה ימים גורשנו ברגל, בקור ובגשם, עד לנהר הדנייסטר. בצעדה הרגלית מתו רבים. אחרי שעברנו את הנהר המשכנו ללכת ובלילות ישנו באורוות וברפתות. נלקחנו לגטו ברשאד, שם מצאנו בית נטוש וגרנו בו. סבלנו קשות ממחסור, מרעב וממחלות. אבי ואמי נפטרו שם מרעב בתוך חודש אחד. גם אחותי נפטרה ממחלה ומרעב בסביבות פסח, ולאחריה נפטר גם אחי מאיר-צבי. נשארתי יחידה ממשפחתי ובודדה מאוד. "יד הגורל" השאירה אותי בחיים מאחר ולא חליתי וכך שרדתי. אני זוקפת את בריאותי לזכות אכילת השום שמצאתי בגטו.

בקיץ חיפשו הרומנים אנשים לעבודה, יצאתי עם קבוצת יהודים מבוקובינה לעיר בלטה, שם עבדתי בתפירת מדים ומגפיים לחיילים וגם סרגתי דברי צמר למשפחה אוקראינית. כך השגתי מזון ושרדתי. כישורי התפירה הצילו אותי. לדעתי כל מקצוע שלומדים הוא טוב וחשוב. נשארתי בבלטה עד שהצבא האדום שחרר את העיר.

חזרתי לעירה סטרוז'ינץ, שהייתה אז תחת שלטון סובייטי. בינואר 1949 הגעתי לארץ באנייה "גלילה" שהפליגה מנמל קונסטנצה. באותה אנייה הפליג גם מי שעתיד להיות בעלי, מנדל הרשקוביץ'. נפגשנו לראשונה בבית העולים ברעננה, ובאוקטובר 1949 נישאנו בבית ידידים, שהיו לנו כמשפחה.

בעלי עבד במשקים ברמות השבים ולכן עברנו לשם בשנת 1950. בהמשך הקמנו משק משלנו, גידלנו תרנגולות ואפרוחים ועשינו חייל.

למנדל ולי נולדה בת, יהודית, ו-4 נכדים. אני גאה במשפחתי היפה שהקמתי וקשורה אליה מאוד.

"תודה לאל שהגעתי לארץ, אני מקווה ומתפללת לשלום!"

למרבה הצער והכאב הגדול, נכדי נדב נהרג במהלך התקלות עם מחבלים בגבול רצועת עזה בינואר 2011. יהי זכרו ברוך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים