לוצקי נפתלי

  1. Home
  2. /
  3. כפר סירקין
  4. /
  5. לוצקי נפתלי
לוצקי נפתלי

לוצקי נפתלי

Posted in : כפר סירקין on by : ערן שאקי Comments:

בן משה ותהילה

יליד קלוסוב, פולין

נולדתי בשנת 1932 בקלוסוב, פולין. היו לי 3 אחים: יהודה, סוניה, ויעקב. גרנו בבית גדול, חלקו הושכר לדיירי משנה. בחצר היה גם מבנה גדול עם עלית גג, אורווה לסוסים ולפרה. אבי עבד עם הסוסים בבית חרושת ללבנים ובמחצבה. אימא הייתה עקרת בית. היינו משפחה דתית שומרת מסורת. למדתי ב'חדר' ואחר כך בבית ספר פולני. אנטישמיות תמיד הורגשה. הרגשנו שאנחנו זרים, למרות שניסינו להתנהג כמו כולם.

בשנת 1939, בעקבות הסכם "ריבנטרופ-מולוטוב" בין גרמניה ורוסיה, נכנסו הרוסים לעיר, קיבלנו תעודות רוסיות ונחשבנו נתינים רוסים. ב-22 ביוני 1941, הפרו הגרמנים את ההסכם עם רוסיה והחלה מלחמה ביניהן. יום אחד עמדתי בתור לקנות לחם, ופתאום הופיע אווירון גרמני והתחיל לירות על האנשים. ברחתי עם כולם. כבר שמענו מפליטים שברחו מהאזור הגרמני על הנעשה ליהודים והבנו שמסוכן להישאר בעיר. אבא החליט שעלינו לברוח מזרחה, לרוסיה. העמסנו על העגלה את הדברים החשובים והצטרפנו לשיירה של הצבא האדום. נדדנו כמה חודשים עם עוד פליטים יהודים. בלילות היינו ישנים בחוץ על ערמות החציר, ובימים ממשיכים מזחה. עברנו ליד קולחוזים, לפעמים קבלנו מזון תמורת חפצים שלנו. התחיל החורף, לסבתי קפאו הרגליים. אבא החליט לנסות למצוא מקום ברכבת הנוסעת צפונה או מזרחה. עלינו על רכבת. מידי פעם הפציצו אותנו הגרמנים אז ברחנו לשדות, וכשנגמרה ההתקפה חזרנו להמשיך בנסיעה. יום אחד עצרה הרכבת ונאמר לנו שזו התחנה האחרונה. זה היה בעיר אקמולינסק בקזחסטן. תחילה גרנו בבית חומר קטן עם משפחת פליטים נוספת. התנאים היו קשים מאוד. השלטון היה קומוניסטי. הם כמעט לא התרחצו והיו מלאי כינים. לא הייתה ברירה וגם אנחנו הסתגלנו לתנאים. אבי מצא עבודה כשומר במפעל מחסני תבואה, וכעבור כשנה עברנו לדירה בצריף משותף במפעל שבו עבד אבא. עד סוף המלחמה המשכנו לגור במפעל, בתנאי מחייה קשים.

כשנגמרה המלחמה, במאי 1945, הוכחנו שאנו אזרחים פולנים ונתנו לנו לעזוב את רוסיה. חזרנו לפולין על מנת לנסות ולעלות לארץ.

במלחמה איבדתי את דודי אהרון, אח אבי, אשתו וחמשת ילדיהם. דודתי אסתר לאה, מצד אבי, בעלה אליעזר ושלשת ילדיהם, שתי אחיותיה של אמי ועוד קרובי משפחה שנשארו בפולין שאיני זוכר את שמותיהם.

אני ושני אחיי הגדולים התקבלנו ל"קיבוץ" של השומר הצעיר. בשלב מסוים הועבר ה"קיבוץ" לברלין, ומשם לעיר לינדנפלס בגרמניה. ביוני 1947 הודיעו לי כי נבחרתי לעלות לארץ באנייה אקסודוס. הוחזרתי להמבורג. מישהו ששלחו הוריי לקח אותי אליהם לאוסטריה.

במחנה זה נשארנו כל המשפחה עד לעליה לארץ לאחר הקמת המדינה. במאי 1949, לאחר שהסתימה מלחמת העצמאות עלינו לארץ באנייה "גלילה".

נישאתי ללאה וינשטיין בשנת 1954. יש לנו שלושה ילדים: גיל, ישראל ורויטל ו-8 נכדים.

עבדתי במקורות והייתי חקלאי במשק בכפר סירקין, כיום אני פנסיונר.

כתבתי ספר: "בדרכים: מקלוסוב עד רמת-גן".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים