מרגלית רחל

  1. Home
  2. /
  3. כפר מל״ל
  4. /
  5. מרגלית רחל
מרגלית רחל

מרגלית רחל

Posted in : כפר מל״ל on by : ערן שאקי Comments:

בת אהרון ואליזבט גרינברגר

ילידת איזופלבה, הונגריה

נולדתי בשנת 1930 באיזופלבה, כפר קטן ליד מִיְשקוֹלֶץ, הונגריה. אמי הייתה בת למשפחה חקלאית ואבי יזם בתחום מכרות פחם. לפני המלחמה עבדו במכרה 90 פועלים, אך כאשר השתלטו הגרמנים, הם הפעילו את המכרה ואת בני משפחתי שלחו לאושוויץ.

באושוויץ, מיד כשירדנו מהרכבת, נערכה סלקציה. ילדים וזקנים נלקחו לצד שמאל, להמתה בגזים. אני ואחיותיי נלקחנו לצד ימין – לחיים בתופת. ישנו לילה אחד על האדמה בחוץ, ובלילה השני על ריצפת אבן באולם גדול. למחרת העמידו אותנו בשורות ופקדו על כל הילדות מתחת לגיל 16 לצאת מהשורות ולהצטרף לאמן. אני הייתי בת 14 ויצאתי מהשורה, אך לא לקחו אותי לאמי אלא לצריף של ילדות בנות 12 עד 16 שם הייתי כחודש. נודע לי שהגיעו למחנה אנשים ממקומות שונים. עברתי מצריף לצריף, כ-30 צריפים, ומצאתי חמש בנות דוד בוגרות ממני דבר שחיזק אותי. בשלב מסוים הצטרפתי לצריף שלהן בגנבה. הסבל מהרעב ומהקור התחיל מהיום הראשון באושוויץ. בת הדודה המבוגרת חלתה. היא נלקחה "להחלמה" ומאז לא ראיתי אותה. לימים נודע לי שבלוק הילדות ממנו ברחתי – חוסל.

לאחר שישה שבועות באושוויץ הועברתי למחנה עבודה, שם העברתי את החורף. היה קר ולגופי רק שמלה וסודר דק. עבדנו ביער ובבית חרושת לתחמושת. לקראת סוף המלחמה הועברתי למחנה ברגן בלזן. שם המצב היה נורא, אנשים חלו בטיפוס ומתו כמו זבובים. בת דודתי השנייה חלתה בטיפוס ונפטרה.

ב-12.4.1945 נכנסו החיילים המשחררים של בעלות הברית למחנה ברגן בלזן. היו לי רגשות מעורבים, מחד, ידעתי שיהיה טוב יותר, מאידך הרגשתי כאילו השחרור הגיע מאוחר מדי. הייתי חולה בטיפוס, החום וההזיות החלישו אותי מאוד. האנגלים שחררו אחות גרמניה ורופא גרמני, ואילצו אותם לטפל בחולים, אך התנאים היו גרועים ולא היו תרופות. מברגן בלזן נסעתי עם בנות הדוד שלי לפראג לחפש קרובי משפחה ששרדו. לשמחתי מצאתי את אבי. מפראג נסענו לבודפשט שם פגשתי שלוש מאחיותיי הבוגרות ששרדו. אמי ואחותי הקטנה לא חזרו.

איבדתי בשואה: אימא, אחות, סבא, סבתא, דודים, דודות – קרוב ל-70 נפש.

אני ואחותי ורה עלינו לארץ בשנת 1949. גנבנו את הגבול לסלובקיה, משם לאוסטריה ולאיטליה עם קבוצות שארגנו שליחים מישראל. בת דודתי שגרה במושב מזור עזרה בקליטתי.

בשנת 1951 נישאתי ליוסף מרגלית, בן כפר מל"ל. יוסקה נשאר הבן היחיד במשק הוריו לאחר שאחיו יהושע נפל בגוש עציון במלחמת השחרור.

ליוסקה ולי נולדו 3 ילדים: לאה, תרצה ואהרון-יהושע.

יש לי 8 נכדים ו-2 נינים.

במשך שנים התנדבתי למבצעי התרמה לאגודת איל"ן. כמו כן התנדבתי כמזכירה בקופת חולים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים