סוקול דב

  1. Home
  2. /
  3. רמות השבים
  4. /
  5. סוקול דב
סוקול דב

סוקול דב

Posted in : רמות השבים on by : ערן שאקי Comments:

בן אהרון ושרה שפילברגר

יליד לובניק, צ'כוסלובקיה

נולדתי בשנת 1925 בלובניק, צ'כוסלובקיה. גדלתי בבית גדול וחילוני לחלוטין. אבי היה נוטריון. היו לי 4 אחיות גדולות ממני. בבית הייתה עוזרת שחיה אתנו ועוד אישה שבאה לעשות כביסה והייתה גם "פרוליין" שבאה ללמד אותנו גרמנית ופסנתר. בשנת 1938 עדיין למדתי בגימנסיה, רוב התלמידים היו צ'כוסלובקים ומיעוטם הונגרים. כך למדנו את שתי השפות.

בסוף שנת 1940 הצטרפתי לשומר הצעיר. הסלובקים אסרו על היהודים ללמוד, לכן עבדתי אצל גיסי במפעל. ייצרנו אדני עץ למסילות רכבת, מוצר חיוני לגרמנים ובשל כך קיבלנו אישור של "יהודי חשוב כלכלית" והיינו פטורים מנשיאת טלאי צהוב. ב-1942 התחילו משלוחי היהודים לפולין. בני משפחתי, ואני בתוכם, השגנו אישור שאנו אוונגליסטים. את האישור הצגנו במשטרה ולכן ניצלנו מגירושים בשנים 1942 – 1944.

באוגוסט 1944 פרץ מרד הצבא הסלובקי נגד הגרמנים. אני השתתפתי במרד. גיסתי, חביבה רייק, הוצנחה ונתפסה על ידי הגרמנים, בדיעבד הסתבר כי הייתי ביערות, כ-5 ק"מ משם ושמעתי את היריות. הצטרפתי לצבא המורדים אך נפצעתי בזמן הנסיגה ואושפזתי בבית חולים למשך כשבועיים. מאחר והגרמנים תפסו את העיר, פינו את החולים ליערות בהרי הטטרה, שם פגשתי את הוריי שהצליחו לברוח ליערות. באחד הכפרים פגשתי חבר ללימודים שהיה חייל פשיסטי, הוא המליץ לי לברוח כדי שלא יאלץ לקחת אותי בשבי. אבי ואני הצטרפנו לפרטיזנים הצ'כים והסלובקים. אמי התחפשה לגויה ונשארה בכפר. ב–18.3.1945 הגרמנים כיתרו את הכפר הפרטיזני קלישטיה. אבי נפצע בקרב מכדור בריאות. רציתי לברוח אך לא יכולתי לעזוב את אבי ונפלתי בשבי, את אבי הרגו. חיילי הגסטאפו חקרו אותי תוך כדי הצלפות שוט. יהודים שנתפסו עברו חקירות ועינויים. על פי מראי חשדו בי שאני יהודי ומזלי שבבדיקה הצלחתי להערים על החוקרים וניצלתי. הגרמנים הוציאו אותנו לצעדה לעבר מחנה אחר. הלכנו עשרות קילומטרים ביום בלי אוכל, קיבלנו רק מרק דלוח. כדי לרוות את הצימאון לקחנו שלג ומצצנו אותו. כשהיינו בעיר מיאווה, בא מולנו גדוד צבא גרמני ונאלצנו לעבור לטור עורפי. חבריי ואני היינו גבוהים והשומרים נמוכים. ניצלתי שבריר שנייה שלא שמו לב וקפצתי מעל גדר אבן שליד הדרך והתחבאתי בערימת עצי הסקה. זה היה ב-4.5.1945. האיכר שלחצרו קפצתי הכניס אותי לביתו ונתן לי לאכול. לאחר זמן לא רב הגיעו הרוסים. מאחר ועל בגדיי היה כתוב KGF, סימן לשבוי מלחמה, הם חשדו שאני מרגל גרמני. שוחררתי לאחר שמסרתי לאחד הקצינים את שעון היד שלי. במרחק לא רב התמוטטתי, הסתבר כי נדבקתי בטיפוס הבהרות ואושפזתי בבית חולים.

במלחמה איבדתי את אבי, שתי אחיותיי, שלושה גיסים, אחד מהם היה אחיה של חביבה רייק. רק אני, אמי, שתי אחיותיי ושתי בנות של אחיותיי נשארנו בחיים.

התיישבתי בפראג שבצ'כיה וסיימתי את לימודי התיכון ולמדתי שנתיים באוניברסיטה.

ב-1948 התנדבתי לבריגדה היהודית ועליתי באמצעותה לארץ דרך אוסטריה, איטליה והפלגתי ולתל-אביב. גויסתי לצבא ובשנת 1950 והצטרפתי לאמי בחדרה. התחלתי לעבוד בהנהלת חשבונות ב"תנובה". בתוך זמן קצר התקדמתי בתפקידי ומוניתי למנהל חשבונות ראשי של החברה ומתחתיי עבדו עשרות אנשים.

בשנת 1957 נשאתי לאישה את יוטה-יהודית.

במשך כ-10 שנים שימשתי כראש מועצת רמות השבים.

את קורות חיי תיעדתי בספר בשם "אדם בעקבות גורלו".

ליהודית ולי שני ילדים: ענת, ורון ו-6 נכדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים