עצמון שרה

  1. Home
  2. /
  3. כפר סירקין
  4. /
  5. עצמון שרה
עצמון שרה

עצמון שרה

Posted in : כפר סירקין on by : ערן שאקי Comments:

בת ישראל ורחל לאה גוטדינר

ילידת הוידוננש, הונגריה

נולדתי בשנת 1933 בהוידוננש, הונגריה. הייתי הילדה ה-14 מתוך 16 ילדים. אבא ניהל מחסנים של אלכוהול ותבואה, מאפיה וחנות מאפה. כשהייתי בת 9 חודשים עברנו לעיר דברצן. הבנים למדו ב'חדר' מגיל 3, ובהמשך למדו בישיבות. אני הלכתי לגן ילדים שהיה בבית ספר היהודי. אחר הצהריים למדתי עברית במסגרת 'בית יעקב'.

בשנת 1942 כבר סבלנו מרעב. האוכל חולק לפי תלושים. אנחנו נרדפנו בכל דרך אפשרית, את אמי לקחו לבית סוהר בטענה שרצתה לאותת לטייסים במטוסי האויב. ב-19 במרץ 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה. מיד באו חוקי הגזע: לענוד טלאי צהוב, למסור רכוש בעל ערך והוכנסנו לגטו. ב-16 ביוני הוציאו אותנו לבית חרושת ללבנים ליד העיר. היו שם כ-40,000 יהודים. בבית החרושת היו רק 4 חדרי שירותים, ו-4 ברזי מים. העמידו אותנו לחפור בור גדול. הייתי בטוחה שיחסלו אותנו שם. אבל המקום הפך לשירותים. ב-25 ביוני 1944 היינו הטרנספורט הראשון שנשלח מהונגריה לאושוויץ. אחרי 7 ימים הגענו לגבול הפולני-צ'כי. הרכבת שלנו לא הייתה ברשימה, לכן אייכמן שלח אותנו לאוסטריה. לאחר "סלקציה" נשלחנו לעבוד במשק חקלאי, ולהקים מפעל למלט. קיבלנו חותמת G.D. ונלקחנו לעיר בשם גמונד. לאחר זמן מה אבא נפטר. קברנו אותו בבית קברות נוצרי. ליד הקבר אמי צוותה עלינו להביא את עצמותיו של אבא לקבורה יהודית, עשינו זאת בשנת 1964. נשלחנו לעבוד ב-GROSSIKHARZ ובסוף נובמבר, הוחזרנו לשטרסהוף. צעדתי למחנה ברגן בלזן בגרמניה כ-7 ק"מ. חצי שנה לא התרחצנו, רחשנו כנים פשפשים ופרעושים. פעם אחת אמי מכרה את הלחם שלי עבור תרופה נגד שלשולים, אחרת לא הייתי שורדת. ב-6 באפריל הזריקו לנו הגרמנים חיידקי טיפוס, והצעידו אותנו שוב לקרונות. ב-12 באפריל הרכבת עצרה. היו צריכים להטביע אותנו עם הקרונות והקטר בתוך נהר האלבה, אבל נהגי הקטרים לא רצו להתאבד, הם עצרו וכך ניצלנו.

בשואה איבדתי אבי, ישראל גוטדינר, אחותי פירושקה-פרל, בעלהוארבעת ילדיהם. וכן את אחי שבח גוטדינר, סבתי מלכה שינדלר, דודים דודות בני דודים, כ-60 בני משפחה.

כילדים יתומים מאב, קיבלנו רישיונות עליה. אחרי כחודש יצאנו דרך בוכנוואלד משם נסענו דרך פריז וליון למרסיי משם הפלגנו לאיטליה. עליתי ארצה באנייה מטרואה.

ב-1951 התגייסתי לצה"ל, עברתי קורס מד"סים, קורס קצינות, והייתי מזכירתו של רופא ראשי פיקוד דרום.

ב-1954 נשאתי לאורי עצמון, יליד כפר סירקין, והקמנו משק חקלאי.

לפני כ-22 שנים התחלתי לצייר את זיכרונותיי. ב-1993 קיבלתי את פרס "זוסמן" בהמלצת "יד ושם" ומשרד החוץ. עד היום הצגתי יותר מ-180 תערוכות בכל רחבי העולם. בתערוכות אני מקיימת הרצאות וסדנאות, בעיקר לבני נוער. במאי 2012 קבלתי את הפרס הנחשב ביותר מראש ממשלת ברנדרבורג, כהוקרה על פעילותי עם נוער בברלין והסביבה. לאחרונה, עמותתFAIGENBAM הכינה עליי סרט דוקומנטרי באורך מלא. הסרט יצא לאקרנים בחודש אוקטובר 2012.

היום רוב עיסוקי הוא בהנצחת השואה; בציור, בפיסול ובכתיבה.

יש לי 6 ילדים: ורדה, תמי, ישראל, יובל, הדר וליאת, 22 נכדים ו-4 נינים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים