רונן ראובן (ריימונד)

  1. Home
  2. /
  3. חורשים
  4. /
  5. רונן ראובן (ריימונד)
רונן ראובן (ריימונד)

רונן ראובן (ריימונד)

Posted in : חורשים on by : ערן שאקי Comments:

בן משה ופייגה רוזנפרב

יליד ננסי, צרפת

נולדתי בשנת 1938 בננסי, צרפת. משפחת אבי היגרה מפולין ב-1924 ומשפחת אמי ב-1930. המשפחות השתקעו בעיר, שם הוריי הכירו ונישאו בשנת 1938. אבי היה בעל אזרחות צרפתית וכאשר נולדתי, שירת בצבא. בספטמבר 1939 הוא נשלח לחזית מולהגרמנים על הגבול עם בלגיה.

ב-1939 החליטה הממשלה הצרפתית להעביר דרומה זרים ואזרחים מהאזור הסמוך לגבול עם גרמניה, כולל היהודים, אשר לכאורה היו עלולים להיות "גייס חמישי". הם הועברו ברכבות לאזור בורדו וליבורן, שם פוזרו בכפרים והיו תחת פיקוח. כמעט כל משפחתו של אבי נלקחה דרומה: סבי, סבתי, שתי אחיות ואחד האחים, כל אחד עם כל משפחתו, אח נוסף היה חייל וניצל. סבי מצד אמי החליט לא לעלות על הרכבות האלה וברחנו: סבי, סבתי, אמי ואחותה ואני לכיוון העיר טולוז. לאחר כמה ימים הגענו לאולם ההמתנה של תחנת הרכבת, רעבים ועייפים. סבי היה אובד עצות. לפתע ניגש אלינו אדם ושאל את סבי למה אנו ממתינים. בחשש רב סיפר לו סבא את סיפורנו. האיש לקח אותנו אל ביתו, שם נשארנו כמה ימים עד אשר הוא מצא עבורנו דירה שבה גרנו כל תקופת המלחמה. הוא גם הסדיר לנו ניירות מזויפים. לפרנסתנו, אמי עבדה כתופרת.

בנובמבר 1942 פלשו הגרמנים לדרום צרפת, ל"אזור החופשי". כל היהודים אשר הועברו לכפרי הדרום נלקחו למחנות ואחרי כן נשלחו ברכבות לאושוויץ. אמי פחדה ודאגה לי. היא פנתה לאיש שכבר עזר לנו וביקשה שימצא מסתור עבורי מחוץ לעיר. האיש מצא אישה אשר בעלה היה חייל שבוי ולא היו לה ילדים. שמה היה מרי-לואיז, היא התגוררה בכפר סן פול, 25 קילומטרים מהעיר. גרנו בבית קטן במרכז הכפר. להורים של מרי-לואיז הייתה חווה גדולה ולכן לא סבלנו מרעב וחיי היו לכאורה די שלווים. למרות זאת מלווה אותי זיכרון של פחד נוראי שאחז בי כאשר באחד הלילות נכנסו הגרמנים לכפר ודרך החלון ראיתי את האופנועים והטנקים אשר עברו ברחוב ברעש גדול, כנראה כדי להפחיד את התושבים. לגרמנים היה מחנה גדול לא רחוק מן הכפר והם ערכו פשיטות פתע בכל האזור במטרה לתפוס אנשי מחתרת שהסתתרו בעיקר ביערות, לתוכם חששו הגרמנים להיכנס. במשך כל שהותי בכפר, מרי-לואיז לא דיווחה עליי לשלטונות ורק הרופא ידע שאני יהודי. למעשה, מרי-לואיז סיכנה את עצמה בכך שהסתירה יהודי. כאשר טולוז שוחררה באוגוסט 1944, באה אמי לכפר ולקחה אותי העירה.

ב-1940 אבי נפצע בקרבות נגד הגרמנים. הוא אושפז חודש ימים ונשבה. "למזלו", הוא היה בידי הוורמאכט, הצבא הגרמני, אשר התייחס אליו כחייל צרפתי, למרות שהם ידעו שהוא יהודי. הוא נשלח למחנה שבויים, סטלג, בגבול גרמניה פולין. הוא היה שם עד שהצבא הרוסי שחרר את המחנה באפריל 1945. אבי שב הביתה והצטרף אלינו בטולוז. בסוף 1945 חזרנו לננסי, שם התקבצה שארית המשפחה. הלכתי לבית הספר המקומי, הצטרפתי לתנועת השומר הצעיר, סיימתי בגרות ושנה באוניברסיטה. ב-1958 עליתי באנייה "ארצה", במסגרת גרעין שהועד להשלים את קיבוץ חורשים. עם עלייתי גויסתי לצבא. לאחר השחרור עבדתי כחקלאי, למדתי ביולוגיה וסיימתי תואר שני. ב-1974 יצאתי עם המשפחה לפריז בשליחות השומר וב-1978 חזרנו. הייתי מורה במוסד החינוכי במעברות ועשיתי דוקטורט בביולוגיה באוניברסיטת תל אביב. עבדתי במחקר במכון וולקני ואחרי כן כ-12 שנים במעבדה של מכון התערובת "אמבר".

בשנת 1962 רותי ואני נישאנו. יש לנו בן, עמי, ושתי בנות, אריאל וקרן וגם שישה נכדים.

כיום אני פנסיונר ומתעד את קורות משפחתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים