ארואסטי סמי

  1. Home
  2. /
  3. כפר סירקין
  4. /
  5. ארואסטי סמי
ארואסטי סמי

ארואסטי סמי

Posted in : כפר סירקין on by : ערן שאקי Comments:

בן יצחק ופרידה

יליד ביטול, יוגוסלביה

נולדתי בשנת 1927 בעיר ביטול במקדוניה שביוגוסלביה. משפחות הוריי היו משפחות ברוכות ילדים: לאמי, פרידה לבית ארגס, היו עוד 5 אחיות ו-4 אחים. לאבי היו 4 אחים ו-3 אחיות. אבא ואחיו היו סוחרים של כלי מטבח והיו בעלי חנויות גדולות בסקופיה ובביטול. אמי הייתה עקרת בית. אני הייתי הבן הבכור. כאשר הייתי בן 3 עברנו לגור בסקופיה, בירת מקדוניה. למדתי בבית ספר עממי פרטי סרבי-צרפתי והמשכתי בגימנסיה שהייתה בית ספר מעורב, סרבי ויהודי. פעם בשבוע למדנו עברית. אחר כך למדתי בתיכון מסחרי. בחגים היינו הולכים לבית כנסת.

באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוגוסלביה ומחוז מקדוניה נמסר לבולגרים. הבולגרים הכניסו את חוקי הגזע. הוכרחנו לשאת טלאי צהוב, שתי חנויותינו נסגרו. כאשר הגיעו גרמנים לסקופיה, דירתנו הוחרמה ואנו נאלצנו לעבור ולגור עם הדוד. כבר ידענו מה עשו הגרמנים בצפון יוגוסלביה. אמי לחצה על אבי לברוח לאלבניה שהייתה תחת שלטון איטלקי. אבא הציע שאימא ואחיי ייסעו ברכבת לעיירה ליד הגבול, ואילו הוא ואני נגיע בעגלה. הגענו לבית המלווים שלנו בכפר, אך אמי ואחיי נעצרו. אבי אמר שיש שתי אפשרויות: או שנצטרף לאמי במשטרה, או לגנוב את הגבול לאלבניה ולהסתדר שם בתקווה שהם ישוחררו. גנבנו את גבול אלבניה. הגענו לעיר אורושובאץ. בן של אחד הלקוחות של אבא העביר אותנו למשפחה סרבית בעיר. הסתתרנו שם כחודשיים. אבא סיכם עם האלבני, שאחיו השוטר, “יתפוס” אותנו ויעביר אותנו למשטרה. התנאים בבית הכלא היו קשים: צפיפות רבה וזוהמה, לא התרחצנו והתמלאנו כינים. הועברנו לבית הכלא בעיר גדולה יותר, פרישטינה, שם שהינו כחודש, אז הועברנו לקאוואיה. פגשנו קרובים והצטרפנו אליהם לדירה. כאשר נכנסו הגרמנים, עזבנו את העיירה, ועברנו לכפר קטן ליד הים. כשהם הגיעו גם לשם, הסתתרנו ביער. יצאנו מהיער והתפצלנו: חלק הלכו לטירנה, בירת אלבניה, ואילו אבא, אני ועוד דוד הלכנו לעיירה סטרוגה על שפת אגם אוכריד. גם שם היה מסוכן, לכן עברנו לצ’ארישטה, כפר קטן בהרים.

יום אחד הודיעו לנו שהמלחמה באזור הסתיימה ושהגרמנים נסוגו. חזרנו לביטול שם גילינו שלא נשארו יהודים ורכושנו נתפס בידי המקדונים. 7,250 מיהודי מקדוניה, משפחות שלמות, ביניהם גם אמי ושני אחי, נשלחו ברכבות לטרבלינקה והושמדו בתאי הגזים. רק בודדים ניצלו. המשכנו לסקופיה לביתנו שמלפני הגירוש.

במלחמה איבדתי את אמי פרידה, את אחי מושו ואת אחותי שריקה, סבי מושון וסבתי לונר מצד אמי ואת סבתי שרה מצד אבי וכן דודים, דודות ובני דודים רבים, כולם הושמדו במחנה המוות טרבלינקה.

תחילה ניסינו לשקם את חיינו בסקופיה. כעבור שנה עברנו למילנו באיטליה שם הצטרפנו לבני משפחה אחרים שניצלו מהשואה. למדתי שנתיים הנהלת חשבונות. לאחר שאבי נפטר, נסעתי בעקבות בני משפחתי למונטבידאו שבאורוגוואי. לאחר כשנה, בנובמבר 1949 עליתי ארצה.

התגייסתי לצבא ושירתי בשק”ם בחטיבה 7. תוך כדי השירות בצבא, בשנת 1951, נישאתי למטילדה (מטו). לאחר שהשתחררתי עברנו לנהריה ומשם, בשנת 1953, עברנו לכפר סירקין.

עבדתי בתנובה כמנהל חשבונות ויצאתי לגמלאות בשנת 1992.

אשתי, מטילדה ז”ל, נהרגה בשנת 2004 בתאונת דרכים כשחזרנו מחגיגת יום הולדתה ה-70.

למטילדה ולי נולדו 4 ילדים: פרידה, איזקו, גילי, אשר ז”ל, ויש לי 7 נכדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים