בר-אל בתיה

  1. Home
  2. /
  3. כפר מע״ש
  4. /
  5. בר-אל בתיה
בר-אל בתיה

בר-אל בתיה

Posted in : כפר מע״ש on by : ערן שאקי Comments:

בת נתן ויטי אייזנר

ילידת בורדוזני, רומניה

נולדתי בשנת 1934 בעיירה בורדוזני בגבול בסרביה באזור בוקובינה, ליד עיר המחוז סוצבה. להוריי הייתה קונדיטוריה שבה מכרו עוגות ודברי מאפה שונים. לי ולאחיותיי היו מטפלות, כי להורים לא היה זמן לטפל בנו.

ב-1940 נכנסו הגרמנים, ולאחר מכן הגיעו האיטלקים. ב-1941 גירשו אותנו הרומנים בקרונות בקר לגבול בסרביה, לעיירה אטקי, שם העבירו אותנו במעבורות לצדו השני של נהר הדיינסטר, למוגילב שבטרנסניסטריה. צעדנו ברגל במשך יותר משבועיים בבוץ. סבא דאג שלא נמעד, כי מי שנפל נורה במקום. לבסוף הגענו לכפר לוציניצק באוקראינה. לאחר יומיים גורשנו אני, הוריי ואחותי לעיר לונצינץ, יתר בני המשפחה נשארו בכפר. את סבא שלי הרגו כי ארגן תפילה בט”ו בשבט. דודתי וסבתי שגורשו למחנה פיצוארה הגיעו אלינו כשהן סובלות מקור, מרעב וממחלות. חיינו בגטו שבכפר שלוש שנים, עד סוף המלחמה. לקראת סוף המלחמה הוריי עבדו במחנה של הצבא הרומני, בתור מבשלים ואופים, אז כבר לא היינו רעבים. רופא בגטו לקח אותנו תחת חסותו ועזר לנו לשרוד. שבועיים לפני גמר המלחמה, כשהרוסים כבר היו קרובים, הוציאו את כל היהודים מהגטו, הכריחו אותם לחפור בורות וירו בהם. אני ומשפחתי הסתתרנו במרתף עמוק באדמה ולא יצאנו משם במשך שבועיים. המזון והמים אזלו, ואז דודתי האמיצה החליטה לצאת. אחרי שיצאה, נשמעה צעקה. חשבנו שהגרמנים תפסו אותה, אך היו אלה הפרטיזנים שבישרו על השחרור. לאחר הפרטיזנים באו הקוזקים, ששדדו, גנבו, ואנסו בצורה אכזרית ביותר, ואחריהם הגיעו חיילים רוסיים. את אבי גייסו לצבא הרוסי. אימא לקחה אותנו לכפר סמוך, שם מצאה עבודה.

ב-1945 חזרנו אל ביתנו ברומניה. הוריי שיקמו את הקונדיטוריה ואני שבתי ללימודים. מול הבית שלנו בבורדוזני נפתח סניף של תנועת הנוער גורדוניה-הבונים ואני נטלתי חלק בפעילות. בהיותי בת 12 נעניתי לקריאה לעלות ארצה, וכשהייתי בת 13, בדצמבר 1947, עליתי על האנייה פאן קרסנט שהפליגה מנמל בורגס שבבולגריה. בדרך נעצרנו בידי הבריטים והובלנו לקפריסין. באפריל 1948 הגענו לנמל תל אביב משם נלקחתי לבית עולים ברעננה, אחר כך למוסד “אונים” בכפר סבא ולאחר החלמה הועברתי לכפר הנוער הדסים. הייתי בת המחזור הראשון בהדסים. לאחר הלימודים הצטרפתי לגרעין בקיבוץ עמיעד, שם הכרתי את דב, לימים בעלי.

ב-1954 נישאתי לדב בר אל, בן כפר מע”ש. הצטרפנו לקיבוץ האון. למדתי להיות אחות מוסמכת ועבדתי במקצועי. עברנו למושב חרות, ובהמשך בנינו את ביתנו בכפר מע”ש.

לדב ולי נולדו שלושה ילדים: יונה דרור וזיו, ויש לנו 7 נכדים.

עבדתי כאחות במושב ברקת. כגמלאית התנדבתי בבית חולים לילדים שניידר בקבלת הורים וילדים ובהדרכתם. כמו כן הייתי חונכת ילדים בבית ספר לגננות ולשתלנות.

את קורות חיי בשואה תיעדתי ביומן שנמסר ליד ושם. אני שומרת כמה חפצים מביתי ברומניה שסבי קבר באדמה וסבתי מצאה אותם; שעון קיר, פמוטים ותכשיטים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים