צחור חנה

  1. Home
  2. /
  3. צופית
  4. /
  5. צחור חנה
צחור חנה

צחור חנה

Posted in : צופית on by : ערן שאקי Comments:

בת דוד ושרה גרוסמן

ילידת שולנק, צ’כוסלובקיה

נולדתי בשנת 1929 בכפר שולנק, צ’כוסלובקיה. אבי היה חקלאי שגידל תירס, חיטה וירקות, ונהג לקיים את שנת השמיטה. אמי הייתה עקרת בית. היה לי אח גדול ושלושה אחים צעירים ממני. בכפר היו יהודים רבים. בילדותי הלכתי לגן ולבית ספר הונגרי.

עד פסח 1944 ניהלנו חיי שגרה למרות ששמענו על הנעשה בפולין. לאחר הפסח נכנסו לביתנו שוטרים וגזלו את כל רכושינו. הורו לנו לארוז מעט בגדים ולקחו אותנו למבנה בית הספר. שכנים הביאו לנו אוכל ולאחר יומיים נלקחנו במשאיות לגטו סלאלש. בגטו שהינו 4 חודשים וחיילים גרמנים שמרו עלינו. אני לא זוכרת מה אכלנו שם, אך למיטב ידיעתי כולם החזיקו מעמד. חיילות אס-אס לקחו את הבנות לרחצה וקיצצו את שערן. נלקחנו לעבודה; קילוף תפוחי אדמה. מהגטו נשלחנו ברכבת לאושוויץ. כאשר ירדנו מהרכבת הוריי החזיקו אותי ואת אחיי הקטנים על הידיים. אמי ושלושת אחיי הקטנים הופנו לתאי הגז. אני ואבי הופנינו שמאלה.

נלקחתי לבלוק 6, הצריף של מנגלה, והוחזקתי שם 4 חודשים. הייתי מאותן נשים שבגופן נעשו ניסויים. קיבלתי תרופות וזריקות שונות. קיבלנו מזון ושמיכות ותנאינו היו טובים. יום אחד לקחו אותי וכמה מחברותיי והזריקו לנו משהו לרחם, אחר כך הועברתי לבלוק 5. יצרתי קשר טוב עם אחראית הבלוק, יהודיה מהונגריה בשם אסתר. היא הסתירה אותי כאשר באו לקחת את חברותיי. יום אחד נשכחו המפתחות בדלת הבלוק והצלחתי לברוח לעבר צריף השירותים שם פגשתי שתי בנות דודות, יולי ואדית ממונקץ’. הן ידעו מה מתרחש בבלוק 6 והציעו לי לא לחזור לשם כי לאחר הניסויים ישלחו אותי לתאי הגזים. במשך 3 חודשים הייתי עם בנות הדודות בבלוק באושוויץ אך לא יכולתי להסתובב בחוץ.

באחד הימים הגיע מנגלה לבלוק וערך סלקציה. נתתי את נעליי לאדית ואמרתי לה כי אם אלך לקרמטוריום אין לי צורך בנעליים, ואם ייקחו אותי לעבודה, אקבל אחרות. אני וחברותיי נלקחנו לאונטרלוס בגרמניה. בצריף התגוררו כ-20 נשים, ובסך הכול היו שם כ-1,200 נשים. התנאים היו טובים. הגרמני, מנהל המחנה, דאג שנקבל אוכל, ואת הצעירות לא שלח לעבודה; כריתת עצי אשוח או עבודה בבית חרושת לנשק. עבדתי שם כמה חודשים. כאשר התחילו הבריטים להפציץ את המחנה נלקחנו לברגן בלזן. לא היה שם קרמטוריום. חליתי ונזרקתי לערימת הגופות. חברותיי הביאו לי סלק. כאשר הגיעו הבריטים ושחררו את המחנה הוציאו אותי מערימת הגופות כשאני על סף מוות ואשפזו אותי בבית חולים. לאחר 3 חודשי טיפול הגיע משקלי ל-33 ק”ג.

בספטמבר 1945 חזרתי לביתי בשלונק. אבי ואחי שרדו וחזרו גם הם. אמי שרה ואחיי: יוסף, אברהם ומאיר נספו באושוויץ.

הוברחתי לרומניה והמשכתי בנדודים ברחבי אירופה עד אשר הגעתי לצרפת שם עליתי באפריל 1947 על האנייה תיאודור הרצל. האנייה נתפסה והמעפילים גורשו לקפריסין.

בשנת 1948 נישאתי לברוך צחור.

לא יכולתי להרות עקב הניסויים של מנגלה.

יש לנו שני ילדים מאומצים: אתי ויעקב, ו-4 נכדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים