קלדרון שמחה (גיטה)

  1. Home
  2. /
  3. כפר סירקין
  4. /
  5. קלדרון שמחה (גיטה)

קלדרון שמחה (גיטה)

Posted in : כפר סירקין on by : ערן שאקי Comments:

בת משה ושרה שמי

ילידת ביטול, יוגוסלביה

נולדתי בשנת 1926 בביטול שבחבל מקדוניה, יוגוסלביה. היו לי 3 אחים: שבתאי (שרלו), אברהם (אלברטו) ויוסף (פפו). לאבי הייתה חנות בדים גדולה. אמי הייתה עקרת בית. למדתי בבית הספר היהודי, ואחר כך בבית הספר העממי המקומי. היינו רק שני תלמידים יהודים בכיתה. אני זוכרת את הבילוי המשפחתי והפיקניקים באתר הנופש סראלטי בקרבת ההר פריסטר ליד ביטול. כנערה הצטרפתי לתנועת הנוער “השומר הצעיר”.

בתחילת 1941 כבשו מדינות הציר את יוגוסלביה והשליטה עברה לבולגרים. נאכפו חוקי הגזע: חובת ענידת טלאי צהוב, הוטלו עבודות פרך, אסרו על קריאת ספרים, נאסרה האזנה לרדיו, הוחרם רכוש יהודי ורבים פוטרו ממשרותיהם. יהודי מקדוניה החלו לחפש דרך להימלט מהמקום. ב-11/3/1943 הועברו כל יהודי מקדוניה אל מחנה מעבר במפעל הטבק “מונופול” ליד סקופיה. יום קודם התארגנה קבוצה של 9 נערים ונערות מקן “השומר הצעיר”, ביוזמת ראש הקן, שמואל סימו קלדרון, כדי לברוח ליוון. אחי שרלו ואני נמנינו עם הקבוצה. הגענו לכפר היווני אקשיסו. אני וחברתי לונה אישח עבדנו בשדות, מחופשות למקומיות. עברנו לקסטוריה לדודתי ארנסטה אליאס. יום אחד הגיע אחי שרלו תשוש ומלא כינים. נשארנו אצלם כשנה. בספטמבר 1943 עזב הצבא האיטלקי את יוון. חששנו מהגרמנים ורצינו לברוח אך הם הכריזו שכנגד כל בורח יוצא להורג מישהו מבני הקהילה. ב-23/3/1944, כשנה לאחר בריחנו ממקדוניה, נלקחנו לסלוניקי. בתחילת אפריל 1944 נלקחנו לאושוויץ. נשלחתי ימינה עם בנות נוספות. הובלנו למחנה הנשים בירקנאו. ב-11/4 קעקעו על ידי את המספר 76914 עם משולש קטן מתחתיו. כ-2,500 יהודים מיוון הגיעו במשלוח, מהם כ-1,800 הופנו לתאי הגזים. יום אחד חשתי ברע, התברר כי צמחה לי מורסה בבית השחי. אחות חתכה ונקזה את המורסה, ותפרה את החתך ללא חומרי הרדמה. ב-18 בינואר 1945 נלקחנו ברגל וברכבות אל מחנה ברגן בלזן. בפברואר 1945 הועברנו למחנה “ונוסברג” שם עבדתי בייצור ברגים קטנים למטוסים. הגרמנים פינו אותנו מהמחנה. כשהגענו לקרבת הגבול האוסטרי, לאחר 15 ימי נסיעה בקרונות סגורים, הוצעדנו 10 ימים למחנה מאוטהאוזן באוסטריה. ב-2/5/1945 שוחררנו על ידי חיילים אמריקאים. מתוך קבוצה של כ- 1,000 בנות נשארנו בחיים רק כ-30 בנות!

במלחמה איבדתי את הוריי: משה ושרה, את אחיי: שבתאי (שרלו), אברהם (אלברטו) ויוסף (פפו). סבתא ויקטוריה (וידא), סבתא כוכבה (אסתראה), דוד רחמים ודודה רקולה שמי ובני משפחותיהם. שמואל לוי ואלגרה וילדיהם סטלה ואלברטו.

לאחר המלחמה חזרתי לביטול במקדוניה שם פגשתי את סימו, המדריך מהתנועה, אתו ברחתי מביטולה. בקיץ 1946 התחתנו. בסוף 1948 עלינו ארצה.

ביוני 2009 הייתי אחת משישה ניצולי השואה שקבלו את פני האפיפיור בנדיקטוס ה-16 ב”יד ושם”.

הייתי חקלאית, ספרנית, קלדנית ומזכירה.

החוברת “פרידה לנצח” יצאה לאור בשנת 1990, הספר “האקורדיון שנדם” יצא לאור בשנת 2010,

הספר “משלוח מנות” יצא לאור בשנת 2012.

יש לי שלושה ילדים: שרהלה, מוישיק וירון, 10 נכדים ו-5 נינים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים