רוזנצוויג יצחק

  1. Home
  2. /
  3. ירקונה
  4. /
  5. רוזנצוויג יצחק
רוזנצוויג יצחק

רוזנצוויג יצחק

Posted in : ירקונה on by : ערן שאקי Comments:

בן שמאי וחיה

יליד ליפקן, רומניה

נולדתי בשנת 1932 בעיירה ליפקן שבחבל בסרביה, רומניה. אבי היה בעל חנות ועסק בסחר בתבואה. אמי הייתה עקרת בית אך בשל היותה בת של רב ומשכילה, לימדה ילדים יהודים עברית. היה לי אח, ישראל, ושתי אחיות: פרימה וברנה. בילדותי הספקתי ללמוד שנתיים בבית ספר רומני ובשנת 1940, כאשר עבר האזור לשלטון רוסי, למדתי בבית ספר רוסי.

לקראת סוף 1941 גורשנו לטרנסניסטריה. בתחילה הייתי יחד עם הוריי. בהמשך הייתי עם אבי בעוד אמי ואחותי היו במקום סמוך. אבי היה מותש מההליכה הקשה. הוא התיישב וביקש ממני ללכת לחפש את אמי, מאז לא ראינו אותו יותר. לקראת חציית נהר הנייסטר אמי חלתה ואני המשכתי עם גיסתי, אשת אחי, ומשפחתה. חיילים רומנים ליוו אותנו כל הדרך. הקבוצה הצטמצמה, אנשים מתו בגלל הרעב, המחלות והמאמץ. הגענו לאוקראינה ונשלחנו לקולחוז. נשלחתי עם עוד ילד לכפר על מנת להביא אוכל. כאשר הגענו לכפר הסתתרנו מפני הגשם במחסן עצים. הילד שהיה אתי החליט לחזור לקולחוז ואני נשארתי. בת האיכר באה לקחת עצים להסקה ומצאה אותי. אביה נתן לי בגדים יבשים ומעט אוכל וביקש מאחד מבניו שייקח אותי חזרה לקולחוז. באמצע הדרך החלטתי לברוח ממנו. הגעתי לבית אבן גדול, הסתבר שהמקום היה משרדי ראש הכפר. השרת הכניס אותי פנימה והסתיר אותי כמה ימים, ואחר כך מסר אותי לאישה חשוכת ילדים. חליתי. בני הזוג, אלכסנדר ווריבון, טיפלו בי עד שהחלמתי. נשארתי בביתם כשנה ועבדתי עם האיכר בשדות. הרומנים חיפשו יהודים שהסתתרו אצל גויים והמצב בכפר היה מסוכן, לכן שלחו אותי לחופשי. עברתי לחלק השני של הכפר, מעבר לנהר. ילד שהתחברתי אתו הסגיר אותי לידי ראש הכפר, זה היה בסוף 1943 או תחילת 1944. לקחו אותי לכפר גדול יותר ומשם נשלחתי לעיר גדולה יותר שהיה בה גטו. מאחר והייתי לבד, שהיתי כל פעם אצל משפחה אחרת. יצאתי מהגטו ועבדתי במחנה צבאי במטבח. את שאריות המזון הבאתי כל יום לגטו.

בשואה איבדתי את הוריי, שמאי וחיה, ואת אחותי ברנה.

הייתי בבית יתומים באודסה. הגיע שוטר יהודי והודיע כי יש לי קרובי משפחה ועליי לצאת משם לאיחוד משפחות. הגעתי לבית אחותי פרומה. היא התקשתה לטפל בי, לכן שלחה אותי לרב שאסף ילדים יתומים והעביר אותם למוסד בבוקרשט. החיים הדתיים ולימודי הקודש היו קשים. חבריי ואני ראינו קבוצת בני עקיבא. ברחנו מהמוסד והצטרפנו אליהם, ובהמשך יצאנו אתם להכשרה לקראת עלייה ארצה. בדצמבר 1947 עליתי על אניית המעפילים פאן יורק, אחי היה על הפאן קרסנט. האניות נתפסו ונלקחנו לקפריסין. לאחר 3 חודשים, באפריל 1948, הגעתי ארצה.

הגעתי לבית עולים בנתניה, משם עברתי לבית הספר החקלאי מקווה ישראל. לאחר כשנה וחצי הצטרפתי לאחי ביפו ולמדתי מסגרות. התגייסתי לצבא ושירתי בנח”ל.

לאחר השחרור התחלתי לעבוד כמסגר. בשנת 1958 נשאתי לאישה את שרה. בשנת 1970 עברנו למושב ירקונה. הקמנו לול ובמקביל עבדתי בעבודות מסגרות שונות.

לשרה ולי ארבעה ילדים: שמאי, רון, ענת וסיגל, וכן 12 נכדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

עיצוב ותוכן : ערן שאקי

פיתוח: joomaster בניית אתרים